בשביל הרקע כדאי שתכירו את שתי השיטות הנפוצות ביותר ללימוד אנגלית:
- אנגלית כשפה זרה (EFL) - מכינה את התלמיד לאוניברסיטה ומתמקדת בהבנת הנקרא ובחוקים היבשים של דקדוק.
- אנגלית כשפה שניה (ESL) - מכינה את התלמיד לחיים האמיתיים בארה״ב ולתקשורת יומיומית עם אנשים דוברי אנגלית.
למה שאלמד אנגלית כשפה שניה (ESL)?
אם נולדתי בצרפת ורציתי להגר לארה״ב אז הייתי צריך להשתלב בחברה האמריקאית ולהתנהל באנגלית ביום יום, כנראה שיהיו לי הרבה סיטואציות בהן הייתי נפגש עם אנשים דוברי אנגלית, אולי הייתי צריך למכור לאנשים באנגלית, להתקבל לעבודה בחברה אמריקאית, להכיר בן או בת זוג וכן הלאה.
בשביל להצליח להגר בצורה טובה הייתי צריך ללמוד את האנגלית שתהיה הכי שימושית בשבילי ולכן פיתחו את השיטה ללימוד אנגלית כשפה שניה (ESL), למה שפה שניה? כי אני כבר מדבר צרפתית ועכשיו אני לומד שפה חדשה (אנגלית) שתהיה השפה העיקרית שלי. המטרה של האנגלית היא שאשתמש בה ביום יום בכל דבר שאני עושה כמו שלפני כן השתמשתי בצרפתית ביום יום כשגרתי בצרפת. בגלל זה המיקוד בשיטה הזאת הוא בעיקר בדיבור, בתרבות, ובסיטואציות יומיומיות בחיים שבהם צריך לתקשר באנגלית.
למה שאלמד אנגלית כשפה זרה (EFL)?
אם נולדתי בצרפת ורציתי להישאר בצרפת ולהתקדם בחיים הייתי צריך ללכת ללמוד תואר באוניברסיטה ולהתקבל לעבודה בצרפתית. כנראה שהאנגלית היחידה שהייתי צריך היא אנגלית לאוניברסיטה כי רק שם הייתי צריך ללמוד מאמרים אקדמאיים באנגלית ולכתוב באנגלית (אבל ממש לא לדבר ולא להיפגש עם דוברי אנגלית).
לכן, בשביל להצליח באוניברסיטה התחילו ללמד אנגלית במערכת החינוך כהכנה לתואר והמיקוד היה בהבנת הנקרא, בדקדוק ובאוצר מילים, כל הכלים שיעזרו לתלמיד לנתח מאמרים אקדמאיים, להבין אותם ולהצליח בתואר. בגלל זה קראו לשיטה אנגלית כשפה זרה (EFL) כי היא לא הולכת להחליף את השפה העיקרית שלי (צרפתית) ואני גר במדינה ״זרה״ מחוץ לארה״ב.
ההיגיון היה שאם אני גר במדינה זרה (כמו צרפת) אז אני לא באמת צריך לדעת אנגלית כמו אמריקאי שמשתמש באנגלית בסיטואציות יומיומיות וממש חי באנגלית, כי מה הסיכוי שזה יקרה בצרפת? הרי כולם דוברי צרפתית.
אז איך זה הגיוני? כי פעם באותה התקופה לא היה בכלל אינטרנט! אז אף אחד לא חשב שמי שגר מחוץ לארה״ב ירצה ללמוד אנגלית כמו אמריקאי ויצטרך להשתמש באנגלית כל יום בעבודה שלו או בכלל בחיים.
אז אתם מבינים? הבעיה היא לא בשיטות הלימוד, הבעיה היא שמלמדים אותנו (הישראלים) את השיטה הלא נכונה!
למה אנחנו לומדים את השיטה הלא נכונה?
העולם השתנה לגמרי אחרי המצאת האינטרנט ובמיוחד בעשר השנים האחרונות אבל כולנו יודעים שמערכת החינוך נשארה מאחור. לפי מערכת החינוך, אם אני גר מחוץ לארה״ב ושפת האם שלי היא עברית אז מה הסיכוי שאצטרך לדבר עם אמריקאים? (ממש כמו שחשבו לפני שהיה אינטרנט) לכן האנגלית שאנחנו לומדים בארץ נקראת אנגלית כשפה זרה (EFL) כי היא מיועדת בעיקר למאמרים אקדמיים באוניברסיטה. בגלל זה עד היום מתמקדים בבית הספר בהבנת הנקרא (אנסינים) יותר מאשר בדיבור ובתרבות אמריקאית.
למה אנחנו עדיין אי שם מאחור?
האינטרנט התפתח בצורה מטאורית וצמצם את כל המרחקים והבדלי השפות. אתרים כמו פייסבוק, זום, פורומים, יוטיוב הפכו את האנגלית לנגישה ושימושית מאוד. כל העולם נהיה מקושר בצורה כזאת שאין ממש הבדל אם אני גר בארצות הברית או לא. העולם התקדם אבל הגישה נשארה תקועה, ולכן האנגלית של הישראלים לא מספיקה בשביל להצליח בחיים, ואנחנו נשארים אי שם מאחור! וזה לא בגלל שאנחנו לא יכולים או שאנחנו טיפשים, מלמדים אותנו את הדברים הלא נכונים ומה שבאמת יעזור לנו להתקדם בהייטק ובחיים משאירים לאחרי הצבא.
הצורך לדבר אנגלית לא מתבטא רק בצפיה בסרטים או ברשתות החברתיות, אלא במיוחד במקומות עבודה (בחברות גלובאליות או בסטארטאפים) שם הוא ממש הכרחי. במיוחד אם רוצים להתקדם למשרה בכירה ומעניינת יותר חייבים לדעת להתכתב באנגלית, להתבלט בישיבות צוות שהן באנגלית, ואם רוצים לפתח מוצר ולהצליח, צריך לדעת לפנות למשקיעים, לגייס עובדים ולפנות לקהלים דוברי אנגלית. אז איך אפשר לעשות את כל זה אם כל מה שמלמדים אותנו זה הבנת הנקרא ואיך לנתח מאמרים משעממים?
מה הגישה שאנחנו מציעים?
השינוי צריך לבוא מאיתנו, שהתפיסה הישנה (שצריך להתמקד באנגלית לאוניברסיטה) צריכה להשתנות בחדשה (להתמקד באנגלית לחיים) שבה ילמדו אנגלית כשפה שנייה (ESL). תפיסה שבה הדגש הוא על סיטואציות אמיתיות מהחיים, לדעת איך לשכנע באנגלית, איך להוביל פגישות, ראיונות ודיונים, מה כדאי להגיד ומה לא, אוצר מילים בהקשר התרבותי הנכון, ביטויים, סלנג ודקדוק ברמה מספיק טובה כדי שמי שעובד איתך יגיד וואוו ושאנשים ירצו להיות בקרבתך ולשמוע את דעתך, השינוי הוא פשוט והרווח יהיה רק שלנו.
